פסק-דין בתיק ת"א 258-03

1.         לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע, דיווי שפורן, יליד שנת 1983, לטענתו, בתאונת דרכים מיום 7.12.97, בעת שהיה כבן 14 שנה.

2.         עובדות רקע והשתלשלות העניינים

א.         ביום 7.12.97, בעת שהיו כבני 14 שנים, רכבו התובע וחברו, עדי דביר, על קורקינט המונע על ידי מנוע בנזין בכביש בהרצליה פיתוח, כנגד כיוון הנסיעה. עדי דביר נהג בקורקינט המכני והתובע עמד מאחוריו.

תוך כדי הנסיעה בקורקינט, באה מול השניים מכונית פרטית נהוגה בידי הנתבע 1. המכונית פגעה בקורקינט, וכתוצאה מכך נחבלו התובע וחברו בגופם (להלן - "התאונה").

התובע נפגע באיברים שונים בגופו ובין היתר נפגע בראשו, איבד הכרה, ואושפז בבית החולים שניידר לרפואת ילדים.

ב.         כתב התביעה הוגש לבית משפט זה בשנת 2003  והתובע ביסס את תביעתו על עילה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן - "חוק הפיצויים"), ועל עילה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש].

ג.          הדיון בתובענה פוצל והוחלט לדון קודם בשאלה אם התאונה נשוא התביעה הינה תאונת דרכים כמשמעות מושג זה בחוק הפיצויים ובשאלה אם שימוש בקורקינט שעליו רכב התובע מצריך רישיון נהיגה אם לאו, ואם לתובע עילת תביעה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים אם לאו.

ד.         לאחר ששמעתי את ראיות הצדדים וטענותיהם נתתי ביום 5.3.06 פסק דין חלקי ומנומק בו קבעתי כי יש לדחות את התביעה בגין העילה על פי חוק הפיצויים.

ה.         בפסק דין משלים מיום 24.5.06 דחיתי, לבקשת התובע, את התביעה גם בגין העילה הנזיקית.

ו.          התובע ערער על פסק הדין לבית המשפט העליון (ע"א 2606/06).

בפסק דינו מיום 11.5.10 קבל בית המשפט העליון את ערעורו של התובע . נקבע כי הקורקינט המכני אינו עונה על הגדרת "רכב מנועי" על פי חוק הפיצויים. פועל יוצא מכך הוא כי נוסע בקורקינט מכני שנפגע מרכב מנועי בתאונת דרכים זכאי לפיצוי מנהג הרכב הפוגע במסגרת סעיף 2(א) לחוק הפיצויים.

על שום כך הוחזר העניין לבית משפט זה "(...) להמשך הדיון בתביעה שהגיש המערער כנגד המשיבים לצורך בירור שאלת חבות המשיבים לפצות את המערער בהתאם לסעיף 2(א) לחוק".

ז.          כפי שאראה להלן המחלוקת בין הצדדים הינה באשר לשיעור נכותו התפקודית של התובע ובאשר לגובה הנזק וסכום הפיצויים שיש לפסוק לזכותו.

3.          התאונה ופגיעת התובע

א .         אין מחלוקת בין הצדדים באשר לנסיבות אירוע התאונה. כך גם אין מחלוקת על כך שהתובע קיבל טיפולים רפואיים בסמוך לתאונה. אין גם מחלוקת באשר לשיעור הנכות הרפואית ממנה סובל התובע בעקבות התאונה.

ב.         התובע הועבר ממקום התאונה לבית החולים "שניידר" לרפואת ילדים. בבית החולים אובחן התובע כסובל מפגיעת ראש, כחלק מפגיעה רב מערכתית, אובדן הכרה ממושך (לתקופה של 7 ימים), שבר של בסיס הגולגולת והקודקוד משמאל, שבר של שתי עצמות היריכיים, פנוימוטורקס משמאל, אוטורגיה משמאל, שתוק של עצב הפנים משמאל, ירידת השמיעה משמאל מידריאזיס (ריבוי דמעות) בעין שמאל ופגיעה בשיניים.

התובע שוחרר מבית החולים ביום 31.12.97, וזאת לאחר 24 ימי אשפוז .

ג.          עם שחרורו מבית החולים הגיע התובע לביתו בשכיבה עם גבס בשתי הרגליים, עם פצע לחץ גדול בישבן ועם פציאליס בצד שמאל של הפנים. בסיכומיו טען התובע כי סבל מקשיים רבים בהם קושי לאכול ולשתות, דיבור כבד ואינו ברור ובלבול רב.

ד.         התובע טען כי לאחר מספר שבועות הוא עבר לכסא גלגלים וכך היה מסוגל להתנייד בבית. לטענתו, בתקופה זו שלאחר שחרורו מבית החולים ובשל הפגיעות מהן סבל ובעיקר פצע הלחץ והגבס בשתי הרגליים, הוא טופל על-ידי 3 אחיות מוסמכות 24 שעות ביממה.